לילך הזמינה אותי ליעוץ הנקה כשהיא כבר מיואשת, יודעת שאני הפתרון האחרון שתנסה. אם תצליח איתי, היא תמשיך ואם לא היא מוותרת על ההנקה.
כבר בטלפון היו לה חששות גדולים לגבי הצורך של התינוק לאכול המון. יניב נולד גדול, 4 ק"ג ומכיוון שלילך לא מצליחה להיניק אותו הוא מקבל בקבוקים עם תמ"ל ומעט מאוד מהחלב שהיא התחילה לשאוב.
קבענו להיפגש, הגעתי לבניין שבו היא גרה, לחצתי על לחצן הקריאה למעלית אבל המעלית שבקה... העמסתי את תיק העבודה הכבד עד מאוד ואת התיק האישי שלי והתחלתי לטפס 5 קומות ברגל. באמצע אוגוסט הלוהט. לילך חשבה שיש לי פחד ממעליות ולא הבינה למה לוקח לי כל כך הרבה זמן להגיע...
פגשתי את לילך, אשה טמפרמנטית, חדת לשון, מהירת תגובה, היה נראה שאני רק החותמת שתסגור את פרק ההנקה עם יניב. את בנה הגדול לא היניקה מכיוון שנולד פג וההנקה לא התחילה למרות ששאבה במשך חודש וחצי.
יניב באמת תינוק גדול, וכבר מכיר את הבקבוק, ויודע שהזרימה בבקבוק מהירה מאוד. אפשר לשכב, לקבל את הבקבוק ולהשכיח את הרעב ולחזור לישון. אבל לאמא יש תוכניות אחרות עבורו. היא רוצה להיניק אותו. זה טבעי, לא? ככה הטבע התכוון, למרות שהכניסה להריון לא היתה כפי שהטבע תכנן. כמו לימור מהפוסט הקודם, גם עבור לילך, ההנקה היא הנורמלי, השפוי בכל הקשור להבאת תינוקות לעולם והטיפול בהם.
יניב נולד בניתוח קיסרי מוזמן בשבוע 37 וההנקה הראשונה התבצעה רק יום אחרי הניתוח. כבר אז הוא התרגל לבקבוקים ולנוחות שבהם. מצב הפטמות גם לא היה טוב – פצעים על הפטמה מנסיונות ההנקה הקודמים וגודש רציני שהיה בבית החולים. פטמה אחת של לילך נכנסת פנימה כתגובה לגירויה ולכן צריך היה משפך גדול יותר, כך שצריך גם התאמה מחדש של המשאבה.
ניסינו לחבר את התינוק לשד, הוא פותח פה קטן קטן, כמו שמספיק עבור לאכול מהבקבוק, ואנחנו הרי רוצים אותו עם פה פתוח לרווחה על השד כדי להכניס הרבה רקמת שד לתוך הפה. כשמתחבר לשד לא עשה תנועות מציצה, כמו שמספיק עבור לאכול מהבקבוק אבל לא מהשד. תוך פחות מדקה הוא התחיל להתעצבן. איפה האוכל שלי. אני רעב. מכאן לא מגיע אוכל. בעצם, לא הצלחנו לחבר אותו בצורה יעילה לשד ולא היתה העברת חלב.
ניסינו לתת לו 20CC חלב-אם שלילך שאבה לאחר הנסיונות שלנו ונתנו ליניב. לאחר מכן הוא הסכים קצת להתחבר לשד, מצד אחד ללא פטמת סיליקון ומצד שני עם פטמה. מכיוון שהנסיון הזה הצליח החלטנו שבהמשך, הוא יקבל כמות קטנה לפני החיבור לשד ואז יתחבר לשד כשהבטן שלו מלאה טיפה.
בנוסף צריך להעלות את כמויות החלב – שאיבות תכופות, למשך 15 דקות במשאבה כפולה ב"רמת בית חולים".
נפרדנו בסיום הביקור וקבענו להמשיך ולהיות בקשר להמשך הדרך. את הדרך לקומת הקרקע הצלחתי לעשות בעזרת המעלית שתוקנה בינתיים...
היה נראה שאין ללילך סבלנות. שהטמפרמנט שלה לא ייתן לה את הרוגע לשבת ולשאוב ובהמשך לשבת ולהיניק. בנוסף עוד כמה דברים אובייקטיביים – חום אוגוסט המהביל וילד בן 6 שנמצא בבית באמצע החופש הגדול. המון נתונים שמקשים על הצלחת ההנקה.
אבל לילך הפתיעה אותי בנחישות שלה ובצבירת הביטחון המהירה שלה.
היא עמדה בתוכנית בעקביות, שאבה לעתים קרובות, התחילה את ההאכלות בכמות קטנה ואז עברה לשד. בנוסף, פטמת הסיליקון היתה חברה שלהם מעט מאוד זמן. יניב החמוד פשוט התחיל לינוק, מה שעבד מצויין על הורדת הטמפרמנט של לילך לתחושות רוגע ושהיא מצליחה במקום שבו נכשלה בפעם הקודמת. היא מיניקה את התינוק שלה. הורמוני ההנקה עובדים מצויין ומרגיעים גם את האמא וגם את התינוק.
בהמשך נפגשנו ב"בוקר הפתוח" למעקב ותמיכה. ראיתי אמא רגועה, בטוחה בעצמה, בטוחה בתינוק שלה שעושה עבודה מצויינת, עולה יפה במשקל, מוצא נחמה ואוכל בשד.
לילך סיפרה לי שאף אחד במקום עבודתה לא מאמין לה שהיא מיניקה: "מה, את מיניקה?" כך כולם שואלים אותה. אני חושבת שזה תורם למוטיבציה הגבוהה מאוד של לילך. אם אני מצליחה – כולם יכולים להצליח.
לפני שבוע התראינו בפעם האחרונה ב"בוקר הפתוח". לילך עומדת לחזור לעבודה ומתכוונת להמשיך ולהיניק אותו בשעות הבוקר לפני היציאה לעבודה ואחר הצהריים כשתסיים את העבודה, ובזמן העבודה לשאוב עבורו חלב-אם. היא הגיעה מצויידת במשאבה כדי ללמוד איך לשאוב. דיברנו על החזרה לעבודה, על הקשיים שעשויים להתעורר ואיך להתמודד איתם.
כבר בטלפון היו לה חששות גדולים לגבי הצורך של התינוק לאכול המון. יניב נולד גדול, 4 ק"ג ומכיוון שלילך לא מצליחה להיניק אותו הוא מקבל בקבוקים עם תמ"ל ומעט מאוד מהחלב שהיא התחילה לשאוב.
קבענו להיפגש, הגעתי לבניין שבו היא גרה, לחצתי על לחצן הקריאה למעלית אבל המעלית שבקה... העמסתי את תיק העבודה הכבד עד מאוד ואת התיק האישי שלי והתחלתי לטפס 5 קומות ברגל. באמצע אוגוסט הלוהט. לילך חשבה שיש לי פחד ממעליות ולא הבינה למה לוקח לי כל כך הרבה זמן להגיע...
פגשתי את לילך, אשה טמפרמנטית, חדת לשון, מהירת תגובה, היה נראה שאני רק החותמת שתסגור את פרק ההנקה עם יניב. את בנה הגדול לא היניקה מכיוון שנולד פג וההנקה לא התחילה למרות ששאבה במשך חודש וחצי.
יניב באמת תינוק גדול, וכבר מכיר את הבקבוק, ויודע שהזרימה בבקבוק מהירה מאוד. אפשר לשכב, לקבל את הבקבוק ולהשכיח את הרעב ולחזור לישון. אבל לאמא יש תוכניות אחרות עבורו. היא רוצה להיניק אותו. זה טבעי, לא? ככה הטבע התכוון, למרות שהכניסה להריון לא היתה כפי שהטבע תכנן. כמו לימור מהפוסט הקודם, גם עבור לילך, ההנקה היא הנורמלי, השפוי בכל הקשור להבאת תינוקות לעולם והטיפול בהם.
יניב נולד בניתוח קיסרי מוזמן בשבוע 37 וההנקה הראשונה התבצעה רק יום אחרי הניתוח. כבר אז הוא התרגל לבקבוקים ולנוחות שבהם. מצב הפטמות גם לא היה טוב – פצעים על הפטמה מנסיונות ההנקה הקודמים וגודש רציני שהיה בבית החולים. פטמה אחת של לילך נכנסת פנימה כתגובה לגירויה ולכן צריך היה משפך גדול יותר, כך שצריך גם התאמה מחדש של המשאבה.
ניסינו לחבר את התינוק לשד, הוא פותח פה קטן קטן, כמו שמספיק עבור לאכול מהבקבוק, ואנחנו הרי רוצים אותו עם פה פתוח לרווחה על השד כדי להכניס הרבה רקמת שד לתוך הפה. כשמתחבר לשד לא עשה תנועות מציצה, כמו שמספיק עבור לאכול מהבקבוק אבל לא מהשד. תוך פחות מדקה הוא התחיל להתעצבן. איפה האוכל שלי. אני רעב. מכאן לא מגיע אוכל. בעצם, לא הצלחנו לחבר אותו בצורה יעילה לשד ולא היתה העברת חלב.
ניסינו לתת לו 20CC חלב-אם שלילך שאבה לאחר הנסיונות שלנו ונתנו ליניב. לאחר מכן הוא הסכים קצת להתחבר לשד, מצד אחד ללא פטמת סיליקון ומצד שני עם פטמה. מכיוון שהנסיון הזה הצליח החלטנו שבהמשך, הוא יקבל כמות קטנה לפני החיבור לשד ואז יתחבר לשד כשהבטן שלו מלאה טיפה.
בנוסף צריך להעלות את כמויות החלב – שאיבות תכופות, למשך 15 דקות במשאבה כפולה ב"רמת בית חולים".
נפרדנו בסיום הביקור וקבענו להמשיך ולהיות בקשר להמשך הדרך. את הדרך לקומת הקרקע הצלחתי לעשות בעזרת המעלית שתוקנה בינתיים...
היה נראה שאין ללילך סבלנות. שהטמפרמנט שלה לא ייתן לה את הרוגע לשבת ולשאוב ובהמשך לשבת ולהיניק. בנוסף עוד כמה דברים אובייקטיביים – חום אוגוסט המהביל וילד בן 6 שנמצא בבית באמצע החופש הגדול. המון נתונים שמקשים על הצלחת ההנקה.
אבל לילך הפתיעה אותי בנחישות שלה ובצבירת הביטחון המהירה שלה.
היא עמדה בתוכנית בעקביות, שאבה לעתים קרובות, התחילה את ההאכלות בכמות קטנה ואז עברה לשד. בנוסף, פטמת הסיליקון היתה חברה שלהם מעט מאוד זמן. יניב החמוד פשוט התחיל לינוק, מה שעבד מצויין על הורדת הטמפרמנט של לילך לתחושות רוגע ושהיא מצליחה במקום שבו נכשלה בפעם הקודמת. היא מיניקה את התינוק שלה. הורמוני ההנקה עובדים מצויין ומרגיעים גם את האמא וגם את התינוק.
בהמשך נפגשנו ב"בוקר הפתוח" למעקב ותמיכה. ראיתי אמא רגועה, בטוחה בעצמה, בטוחה בתינוק שלה שעושה עבודה מצויינת, עולה יפה במשקל, מוצא נחמה ואוכל בשד.
לילך סיפרה לי שאף אחד במקום עבודתה לא מאמין לה שהיא מיניקה: "מה, את מיניקה?" כך כולם שואלים אותה. אני חושבת שזה תורם למוטיבציה הגבוהה מאוד של לילך. אם אני מצליחה – כולם יכולים להצליח.
לפני שבוע התראינו בפעם האחרונה ב"בוקר הפתוח". לילך עומדת לחזור לעבודה ומתכוונת להמשיך ולהיניק אותו בשעות הבוקר לפני היציאה לעבודה ואחר הצהריים כשתסיים את העבודה, ובזמן העבודה לשאוב עבורו חלב-אם. היא הגיעה מצויידת במשאבה כדי ללמוד איך לשאוב. דיברנו על החזרה לעבודה, על הקשיים שעשויים להתעורר ואיך להתמודד איתם.
