שינה והנקה

פעמים רבות ביעוץ הנקה עולה שאלת השינה. לעתים השואלת היא האמא ולעתים אני השואלת.
כמה פעמים התינוק מתעורר להנקה בלילה? האם הוא יישן יותר בעתיד? התינוק לא מוכן לישון במיטה שלו, מה עושים? התינוק ישן רק במנשא, זה נורמאלי? אני ישנה עם התינוק במיטה שלי, אבל אמא שלי אומרת שזה מסוכן.

פעמים רבות אמהות מספרות לי בשקט בשקט ואחרי שמשביעות אותי שלא אספר לאף אחד, שהן ישנות עם התינוק שלהן במיטה, לעתים אפילו עליהן, בטן אל בטן. התגובות שהאמהות מקבלות מהסביבה הן אלו שגורמות להן להסתיר את השינה המשותפת. לעתים אני מגיעה לבית שיש בו תינוק חדש ורואה את החדר המסודר של התינוק כשהקיר, האהיל והבורדר בצבע תואם, והתינוק למעשה ישן עם ההורים. לפעמים ההורים מגלים שהחדר מיותר רק אחרי שהתינוק מגיע אבל בחלק מהמקרים החדר הוכן רק כדי להשקיט את הסבים והדודות והכוונה לישון יחד כבר היתה שם עוד לפני שהתינוק נולד...

ג'יימס מקנה, דר' לאנתרופולוגיה וחוקר שנת תינוקות מאוניברסיטת אורגון ארה"ב, מנהל מעבדת התנהגות שינה של אמא-תינוק באוניברסיטת נוטרדאם חוקר שנת תינוקות ואמהות וכתב מאמרים רבים שהתפרסמו בכתבי עת רפואיים מובילים בעולם. מומלץ לקרוא באתר שלו על שנת תינוקות, כיצד לישון יחד עם התינוק בצורה בטוחה ועוד...

אמהות ישנו עם תינוקן מיליוני שנים. לא היתה סביבה בטוחה יותר לתינוק מאשר צמוד לאמא. בימינו אנחנו כבר לא רגילים לישון עם התינוקות שלנו מסיבות שונות ומגוונות. הקידמה, שפיתחה את התמ"ל גם הרחיקה את התינוק ממיטת ההורים או יותר נכון ממיטת האמא. בהמשך נוצרו מיטות ייעודיות לתינוק, ומשם הדרך לעיצוב החדר כחדר לתינוק קצרה...

ומה על שנתה של האמא? שנים רבות של שינה זוגית הביאה אותנו לחשוב ששינה עם תינוק תהיה שינה טובה פחות, עם התעוררויות רבות יותר, מה שיקשה על הטיפול בתינוק הקטן במשך היום. מחקר שנערך לא מזמן ופורסם גילה שנשים הישנות עם תינוקן שנתן טובה יותר, הן מתעוררות פחות וכאשר הן מתעוררות להיניק את התינוק הן יכולות לחזור לשינה במהירות. הגיוני, לא? אז זהו, שלא לכולם זה הגיוני. הרי תינוק מתעורר הרבה בלילה, לעתים כדי לינוק, לעתים כדי לבדוק שאמא שם, לעתים כי כואב לו דבר אחד או דבר אחר. אמא מיניקה יכולה להנות מהתעוררות קלה בתגובה לצליל חוסר שביעות רצון ראשון של התינוק, חיבור התינוק לשד תוך כדי נמנום, הנקה תוך כדי שינה וחזרה לשינה עמוקה יותר. מצד התינוק, הוא לא מתעורר לחלוטין מהשינה כדי לאכול מכיוון שצרכיו מסופקים מיד והוא יכול לנמנם תוך כדי הנקה ולעזוב את השד כששבע או נרגע.

והנה דוגמא למיטה משותפת כשהתינוק קטנטן. מיטת התינוק שהוסרה ממנה הדלת והמזרון הורד לגובה מזרון ההורים, הוצמדה לקיר החדר. מיטת ההורים הוצמדה אל מיטת התינוק. לעתים, אם יש צורך מצמידים את רגלי המיטות בחגורות.

לסיום, כללים לשינה בטוחה עם התינוק:
* השכיבו את התינוק על הגב.
* המיטה צריכה להיות בטוחה עבור התינוק. מספיק גדולה כדי להתהפך מצד לצד, הסדינים מתוחים, ללא כריות רכות מדי שניתן לשקוע בהן או מזרון מים. אם המיטה לא מספיק גדולה הגדילו אותה על-ידי מיטה נוספת עבור התינוק או עבור האמא והתינוק יחד (שוב, מספיק גדול). אל תישנו עם התינוק על הספה או על כורסת טלויזיה.
* אם אתן לוקחות תרופות שעשויות לגרום לכן להיות מנומנמות או לישון חזק מאוד השכיבו את התינוק במרחק בטוח מכן כדי שלא תתגלגלו עליו או תמעכו אותו מבלי לשים לב.
* אם אתן מעשנות, אל תישנו ליד התינוק שלכן. עישון פאסיבי או עישון בתקופת העוברות עשוי להשפיע על נשימת התינוק ועשוי לגרום לכשל נשימתי בשינה.
* תינוק צריך להיות צמוד לאמא ולא לאבא או לאחים גדולים. אין להם את הרגישות שיש לאמא.
* הימנעו מחימום יתר. גם בימים קרים, טמפרטורת החדר צריכה להיות נעימה כאשר לבושים והתינוק לא לבוש יותר מדי. הימנעו מעיטוף התינוק בשינה. שכבה אחת ושמיכה בהחלט עשויים להספיק לו. התינוק לא אמור להיות חם מאוד כאשר מניחים עליו את היד.

ספרים נוספים לקריאה בנושא:
הורים גם בלילה מאת ד"ר וויליאם סירס ולישון בלי לבכות מאת אליזבת פנטלי. את שני הספרים ניתן להשיג בחנות האתר של ליגת לה לצ'ה ישראל

לילה טוב...

ביטחון עצמי בהנקה

את רות פגשתי כשהתינוק שלה היה בן 11 ימים. תינוק גדול שנולד בניתוח קיסרי מכיוון שחששו שהוא גדול מדי. כבר באותו אולטרה סאונד שבו חששו שהוא שוקל 4500 גר' ערערו את הביטחון של רות. היא היתה בטוחה שהוא לא כל כך גדול כמו שמנבאים. גדול, אבל מספיק קטן בשביל לידה טבעית ורגילה כמו שתכננה. ואכן, הוא נולד קצת יותר מ 4000 גר', בהחלט משהו שהיתה יכולה להתמודד איתו, לפי רופא הנשים שלה.

בהמשך, מכיוון שהיה גדול והרשים מאוד את הסבתות והדודות משני הצדדים, למרות שהכל התנהל טוב ויפה בתחום ההנקה, וכנגד כל האינטואיציות האמהיות שלה, הפסיקה את ההנקה ועברה לתמ"ל למשך 12 שעות כשהיא בטוחה שהחלב שלה לא מספיק או לא טוב עבור התינוק שלה. הרי הוא תינוק גדול שצריך יותר, והיא חלשה ולא מסוגלת לתת לו את מה שצריך.

ובכן, נפגשנו להעריך את ההנקה, ולשמחתי גיליתי אמא שמייצרת מספיק חלב למרות הפסקה של 12 שעות ללא שאיבה כתחליף ותינוק ששמח להתחבר מחדש לשד כאילו לא הפרידו בינו ובין השד 5 בקבוקים.

לצערי, רות, למרות כמויות החלב שייצרה מצב רוחה כבר לא היה משהו. הרבה בכי על חלב שלא יוצר והביטחון ביכולת שלה להזין את התינוק שלה.

חיברנו את התינוק לשד והוא ינק בשמחה בתנוחת צד, העביר חלב בצורה יפה מאוד. לימדתי את האמא כיצד לוודא שהוא מעביר חלב (וידאו) וכיצד לוודא שמקבל מספיק חלב בהנקה.

תוך כדי היא סיפרה לי על כל מה שנאמר לה על ידי משפחתה, על היכולת שלה להיניק ולהזין את התינוק, על כך שהחלב דליל, על כמויות החלב הקטנות שמייצרים אצלן במשפחה... רות סיפרה איך בחיים שלה היא לעולם לא מקשיבה לאף אחד, איך תמיד תמיד היא סומכת על עצמה ועל היכולות שלה. ודווקא כאן, אף אחד לא העצים אותה, אף אחד לא ניסה לעודד אותה לנסות, ורק החלישו אותה.

דיברנו הרבה על תפקיד השד כמרגיע ולא רק כמקור לתזונה. ההזנה אינה רק מקור לשומנים, פחמימות וקלוריות, אלא בעיקר הזנה רגשית. הקלוריות הן בונוס חשוב, אבל אינו העיקר. השד מספק תוך כדי ההנקה חום, ביטחון, נחמה ותחושה שהוא יכול להמשיך ולגדול בשקט.

החברה שלנו חברה תעשייתית, חברת אינסטנט, מזמן כבר לא מאמינה ביכולת של הגוף להזין את התינוק בתזונה רגשית. מערבבים קצת אבקה עם מים, נותנים לתינוק והוא רגוע. עכשיו בואו ונעביר את אותה הטכניקה אל השד. לצערי זה בלתי אפשרי. ההנקה לוקחת זמן, ואת הזמן קובע התינוק ביכולת העברת החלב שלו. יש תינוקות שיונקים מעט זמן יחסית ויש תינוקות שזקוקים לזמן רב יותר להיות מסופקים. הסיפוק אינו קשור רק ברעב ושובע. הוא סיפוק רגשי ואי אפשר להגבילו בזמן.

למחרת רות הלכה עם התינוק לטיפת חלב לשקילה וגילינו עליה גדולה במשקל, מה שאישר סופית לרות שהחלב שלה מצויין! לשמחתי פגשה שם אחות טיפת חלב תומכת ומבינה בהנקה שעודדה אותה להמשיך באותו הקצב, לתת לתינוק את השד כמה שצריך, להמשיך לספור חיתולים רטובים וחיתולים מלוכלכים ולהגיע מדי שבוע לשקילה בטיפת חלב.

כעבור יומיים נוספים התינוק החמוד ישן לילה שלם וכל המדדים הראו שההנקה פשוט מצויינת. המון פיפי וקקי, הנקות תכופות, תינוק רגוע בין ההנקות. שנת הלילה הרצופה אפשרה לרות לישון ולאגור כוחות להנקות הצפופות במשך היום ורות נשמע מאוששת ושוב בטוחה בעצמה כפי שתיארה לי.

לילך הטמפרמנטית

לילך הזמינה אותי ליעוץ הנקה כשהיא כבר מיואשת, יודעת שאני הפתרון האחרון שתנסה. אם תצליח איתי, היא תמשיך ואם לא היא מוותרת על ההנקה.

כבר בטלפון היו לה חששות גדולים לגבי הצורך של התינוק לאכול המון. יניב נולד גדול, 4 ק"ג ומכיוון שלילך לא מצליחה להיניק אותו הוא מקבל בקבוקים עם תמ"ל ומעט מאוד מהחלב שהיא התחילה לשאוב.

קבענו להיפגש, הגעתי לבניין שבו היא גרה, לחצתי על לחצן הקריאה למעלית אבל המעלית שבקה... העמסתי את תיק העבודה הכבד עד מאוד ואת התיק האישי שלי והתחלתי לטפס 5 קומות ברגל. באמצע אוגוסט הלוהט. לילך חשבה שיש לי פחד ממעליות ולא הבינה למה לוקח לי כל כך הרבה זמן להגיע...

פגשתי את לילך, אשה טמפרמנטית, חדת לשון, מהירת תגובה, היה נראה שאני רק החותמת שתסגור את פרק ההנקה עם יניב. את בנה הגדול לא היניקה מכיוון שנולד פג וההנקה לא התחילה למרות ששאבה במשך חודש וחצי.

יניב באמת תינוק גדול, וכבר מכיר את הבקבוק, ויודע שהזרימה בבקבוק מהירה מאוד. אפשר לשכב, לקבל את הבקבוק ולהשכיח את הרעב ולחזור לישון. אבל לאמא יש תוכניות אחרות עבורו. היא רוצה להיניק אותו. זה טבעי, לא? ככה הטבע התכוון, למרות שהכניסה להריון לא היתה כפי שהטבע תכנן. כמו לימור מהפוסט הקודם, גם עבור לילך, ההנקה היא הנורמלי, השפוי בכל הקשור להבאת תינוקות לעולם והטיפול בהם.

יניב נולד בניתוח קיסרי מוזמן בשבוע 37 וההנקה הראשונה התבצעה רק יום אחרי הניתוח. כבר אז הוא התרגל לבקבוקים ולנוחות שבהם. מצב הפטמות גם לא היה טוב – פצעים על הפטמה מנסיונות ההנקה הקודמים וגודש רציני שהיה בבית החולים. פטמה אחת של לילך נכנסת פנימה כתגובה לגירויה ולכן צריך היה משפך גדול יותר, כך שצריך גם התאמה מחדש של המשאבה.

ניסינו לחבר את התינוק לשד, הוא פותח פה קטן קטן, כמו שמספיק עבור לאכול מהבקבוק, ואנחנו הרי רוצים אותו עם פה פתוח לרווחה על השד כדי להכניס הרבה רקמת שד לתוך הפה. כשמתחבר לשד לא עשה תנועות מציצה, כמו שמספיק עבור לאכול מהבקבוק אבל לא מהשד. תוך פחות מדקה הוא התחיל להתעצבן. איפה האוכל שלי. אני רעב. מכאן לא מגיע אוכל. בעצם, לא הצלחנו לחבר אותו בצורה יעילה לשד ולא היתה העברת חלב.
ניסינו לתת לו 20CC חלב-אם שלילך שאבה לאחר הנסיונות שלנו ונתנו ליניב. לאחר מכן הוא הסכים קצת להתחבר לשד, מצד אחד ללא פטמת סיליקון ומצד שני עם פטמה. מכיוון שהנסיון הזה הצליח החלטנו שבהמשך, הוא יקבל כמות קטנה לפני החיבור לשד ואז יתחבר לשד כשהבטן שלו מלאה טיפה.

בנוסף צריך להעלות את כמויות החלב – שאיבות תכופות, למשך 15 דקות במשאבה כפולה ב"רמת בית חולים".
נפרדנו בסיום הביקור וקבענו להמשיך ולהיות בקשר להמשך הדרך. את הדרך לקומת הקרקע הצלחתי לעשות בעזרת המעלית שתוקנה בינתיים...

היה נראה שאין ללילך סבלנות. שהטמפרמנט שלה לא ייתן לה את הרוגע לשבת ולשאוב ובהמשך לשבת ולהיניק. בנוסף עוד כמה דברים אובייקטיביים – חום אוגוסט המהביל וילד בן 6 שנמצא בבית באמצע החופש הגדול. המון נתונים שמקשים על הצלחת ההנקה.

אבל לילך הפתיעה אותי בנחישות שלה ובצבירת הביטחון המהירה שלה.
היא עמדה בתוכנית בעקביות, שאבה לעתים קרובות, התחילה את ההאכלות בכמות קטנה ואז עברה לשד. בנוסף, פטמת הסיליקון היתה חברה שלהם מעט מאוד זמן. יניב החמוד פשוט התחיל לינוק, מה שעבד מצויין על הורדת הטמפרמנט של לילך לתחושות רוגע ושהיא מצליחה במקום שבו נכשלה בפעם הקודמת. היא מיניקה את התינוק שלה. הורמוני ההנקה עובדים מצויין ומרגיעים גם את האמא וגם את התינוק.

בהמשך נפגשנו ב"בוקר הפתוח" למעקב ותמיכה. ראיתי אמא רגועה, בטוחה בעצמה, בטוחה בתינוק שלה שעושה עבודה מצויינת, עולה יפה במשקל, מוצא נחמה ואוכל בשד.

לילך סיפרה לי שאף אחד במקום עבודתה לא מאמין לה שהיא מיניקה: "מה, את מיניקה?" כך כולם שואלים אותה. אני חושבת שזה תורם למוטיבציה הגבוהה מאוד של לילך. אם אני מצליחה – כולם יכולים להצליח.

לפני שבוע התראינו בפעם האחרונה ב"בוקר הפתוח". לילך עומדת לחזור לעבודה ומתכוונת להמשיך ולהיניק אותו בשעות הבוקר לפני היציאה לעבודה ואחר הצהריים כשתסיים את העבודה, ובזמן העבודה לשאוב עבורו חלב-אם. היא הגיעה מצויידת במשאבה כדי ללמוד איך לשאוב. דיברנו על החזרה לעבודה, על הקשיים שעשויים להתעורר ואיך להתמודד איתם.

מפטמת סיליקון ועד הנקה במהלך אשפוז האמא בבית חולים

את לימור פגשתי כשהתינוק הראשון שלה היה כבר בן כמעט שבועיים וההנקה דשדשה. היא נפגשה כבר עם מדריכת הנקה והמצב לא השביע את רצון שני הצדדים. לימור עברה טיפולי הפריה משך שבע שנים והתינוק החמוד הוא התוצאה המבורכת. המוטיבציה של לימור להיניק היתה גבוהה במיוחד. הרגשתי שההנקה מבחינתה מסמלת את הנורמאלי בתהליך הנשי של הריון ולידה.

ההנקה פשוט לא הולכת. הסתכלתי על התינוק, הסתכלתי על האמא, הסתכלתי על שניהם מנסים להתחבר אחד לשני וזה פשוט לא הולך. זווית כזו, זווית אחרת, יש מספיק חלב אבל בכל זאת זה לא זורם. הוספנו פטמת סיליקון. אחרי כמה נסיונות הוא הצליח להתחבר, ללא כאב, להישאר על השד ולהעביר חלב בצורה טובה מאוד. לימדתי את לימור כיצד לזהות העברת חלב טובה, דיברנו על מהלך תקין של הנקה, סיכמנו ששומרים על אספקת חלב על ידי שאיבות פעמיים ביום ושקילות מרובות לפחות פעם בשבוע עד הגמילה מהפטמות.

מאמר על פטמת סיליקון
מהאתר של דיאן וויסינג'ר

במעקב הטלפוני לימור סיפרה שההנקה פשוט הולכת נהדר, העליה במשקל מצויינת, היא מרגישה שזה בדיוק מה שרצתה, להיות אמא מיניקה רגילה, כמו שחלמה וראה אצל חברותיה המיניקות.

עברו כמה חודשים שבמהלכן נפגשנו במעקבי הנקה השבועיים שאני עורכת, לימור הגיעה עם התינוק שלה שגדל וגדל בזכות החלב שלה. לימור היתה בעננים. בהמשך גם נפטרה מפטמת הסיליקון והיניקה ישירות מהשד.

כשהתינוק של לימור היה בן כמעט חצי שנה היא התחילה לסבול מכאבים עזים בבטן שהביאו אותה לברור רפואי שהוביל לאשפוז בבית החולים. בזמן שלפני האשפוז לימור התחילה לשאוב חלב-אם כדי שיהיה לו אוכל לזמן האשפוז שהיה אמור לארוך שבוע. תקופה של שבועיים בהם היא היניקה ושאבה בכל הזדמנות כדי שהתינוק יקבל רק חלב אם כשלא תהיה בבית.

האשפוז נעשה כמובן בנפרד מהתינוק שנשאר בבית עם אביו ושאר המשפחה. התינוק היה צריך להתמודד עם היעדרותה של אמא וגם עם האכלה בבקבוק שהיתה חדשה לו לחלוטין. מדי פעם בעלה של לימור הביא אותו לבית החולים להנקה. התגובות מצד צוות בית החולים היו מאוד לא מפרגנות ותומכות. בשביל מה היא צריכה להיניק אותו ובוודאי לשאוב כשהיא סובלת מכאבים כל כך עזים וצריכה לעבור פרוצדורות רפואיות. אפילו בדרך אל בית החולים כשהיא סובלת מכאבים היא שאבה...
בשביל לימור השאיבה עבור התינוק בבית סימל את הנורמאליות בתוך כל המצב הרפואי המורכב. לימור המשיכה להיניק בביקורים בבית החולים, והמשיכה לשאוב ולשמור את החלב למרות שהכמויות פחתו מאוד עד כמות של שני בקבוקים ביום.

ההתמודדות בבית לא היתה פשוטה, הבעל שצריך להתמודד עם התינוק שרגיל להיות עם אמא שלו ולינוק כל היום. לרוב אנחנו שוכחים את מי שתומך בנו מאחור, מעודד אותנו להמשיך. זה בהחלט המקום לתת ציון לשבח לבעלה של לימור שעבד קשה מאוד בתקופה הזו!

ההליך הרפואי היה קצת יותר ארוך מהצפוי וכלל שני אשפוזים בני 3 ימים ולאחר מכן עוד שבועיים בהם קיבלה מגוון משככי כאבים שאת כולם בדקה לימור במרכזים הטרטולוגיים, וניתן להיניק איתם.
כמות החלב פחתה עד מאוד ולימור פחדה שלא תוכל לחזור ולהיניק. מה גם שלא קיבלה תמיכה מהצוותים הרפואיים והדבר החליש אותה מאוד. היה ברור שלימור תצטרך לשאוב בצורה אינטנסיבית עד שאספקת החלב תחזור להיות גדולה אבל לא ידענו שהתינוק יגיד את שלו...

לאחר החזרה הביתה המשיכה לימור להאכיל בבקבוק והרגשות היו קשים. לימור רוצה להיניק את התינוק. היא הרגישה שהיא לא עושה נכון כשהיא נותנת בקבוק, והתינוק לא רצה אותו בכלל. הוא רצה את הדבר האמיתי. הוא רצה לינוק מהשד. ומיד. ואכן, לימור החליטה ועשתה, למרות החששות הגדולים שלי שכמויות החלב הקטנות יחסית יעצבנו את התינוק. התינוק חזר לינוק, ינק באינטנסיביות כמה ימים והחלב חזר ובגדול.

היום חודש אחרי, לימור מיניקה, התינוק שמח ומאושר על השד ואפילו כבר התחיל לאכול מוצקים.

מספרי טלפון של מרכזים טרטולוגיים:
בילינסון: 03-9376911
אסף הרופא: 08-9779309 (חלק מהיעוץ בתשלום)

הצלחה בהנקה אחרי ניתוח הקטנת שד

אזהרה: חלק מהתוכן והקישורים ברשימה זו גרפיים למדי

את לימור פגשתי כשבוע לאחר לידת בתה השלישית.

מכיוון שלא כל האמהות מספרות לי בטלפון כשהן קובעות איתי את הפגישה את הרקע לסיפורן האישי, גם כאן לא ידעתי הרבה לפני הייעוץ עצמו, פרט לכך שהתינוקת עושה פיפי וקקי כרגיל ויש ללימור שאלות לגבי התנהלות ההנקה הפעם.

פגשתי את לימור בביתה. בשאלון ששאלתי, הכולל ניתוחים בשד בעבר, ציינה לפני כי עברה ניתוח להקטנת השד לפני כעשר שנים. התשובה מיד הפנתה אותי לשאלה הבאה – מה היתה מידת הצלחת ההנקות הקודמות. את בתה הראשונה לימור לא היניקה כלל, למרות ניסיונות להיניק (4 שנים לאחר הניתוח). כשילדה את בנה השני (7 שנים לאחר הניתוח, צעיר בשלוש שנים מאחותו) הזמינה יועצת הנקה מוסמכת לביתה ויחד עשו תוכנית להגדלת כמויות החלב ולאחר תקופה של שאיבות הגיעה לבקבוק אחד ביום מסך הבקבוקים שהתינוק קיבל.

הפעם לימור הביעה רצון רב להצליח ולהגיע לכמויות חלב גדולות יותר ולהיניק את התינוקת, מה שמשפיע בהחלט על הצלחת ההנקה. התינוקת קיבלה חלק נכבד מתזונתה מבקבוקים עם תמ"ל.

שיטת הניתוח שעברה לימור היתה ללא הסרת הפטמה, אלא השארת קשר בין הפטמה לשאר השד, המגדילה את הסיכויים להצלחת ההנקה מכיוון שאין ניתוק מוחלט של העצבים ואספקת הדם אל הפטמה. היום ידוע כי ככל שעובר יותר זמן מהניתוח יש גדילה של העצבים - בכל מחזור וסת צמיחה של 1 מ"מ וצמיחה של צינוריות החלב והתחברותן.

חלק ממהלך הניתוח היה הרמת השד ולכן כיוון הפטמה היה למעלה יותר ביחס לשד ולא עם נטיה קלה לכיוון מטה. לכן כשחיברנו את התינוקת אל השד, הדרך שעבדה בצורה הטובה ביותר היתה כשהתינוקת ממש מעל לשד. כשהתינוקת ינקה הוספנו דחיסה של השד (וכאן וידאו) כדי להגביר את זרימת החלב והתינוקת הגיבה יפה, נשארה יותר זמן על השד והעבירה יותר חלב. בתצפית על ההנקה כאחד מהסימנים להעברת חלב יש חשיבות לכמות המציצות בין הבליעות.ככל שהתינוק מוצץ פחות לכל בליעה סימן שהעברת החלב טובה יותר. אם התינוק מוצץ מציצות רבות ורק אז יש בליעה סימן שהעברת החלב פחות טובה. כשצפיתי על התינוקת של לימור ראיתי שיש העברת חלב אבל התינוקת מתאמצת מאוד להעביר חלב ולכן נשארת זמן רב על השד כדי לקבל מה שצריכה בכל הנקה. כאן הכנסנו את הצינורית לפעולה. אני מאוד אוהבת את הצינורית כשיש בה צורך והיא יכולה להועיל. היא עוזרת לתינוק להבין שאת האוכל מקבלים מהשד, היא משפרת מיומנויות יניקה ומעניקה לאמא את התחושה שהיא מצליחה להאכיל את התינוק ולהרגיע את התינוק על השד. אין כמו ההרגשה כשתינוק נרדם על השד שבע ומרוצה.

לימור התלהבה באופן חלקי מהשיטה, אמרה שתנסה. אני יכולה להבין. זו לא שיטה שמתאימה לכל אמא. היא לא נוחה בכל מקום, ולעתים לא מתאימה כשיש עוד ילדים בבית או כשיוצאים מהבית. יש גם אמהות שלא מסתדרות עם הכנסת הצינורית וזה מרגיש להן מסורבל מדי. לימור הצליחה עם הכנסת הצינורית יפה מאוד והתינוקת ינקה מאוד יפה מהשד עם הצינורית ונרדמה על השד בסיום הארוחה, שמחה, שבעה ורגועה.

התוכנית שלנו כללה שאיבות לאחר כל הנקה כדי להגביר את אספקת החלב ונטילת חילבה שידוע כמגביר אספקת חלב כדי שהתינוקת תקבל יותר ויותר חלב אם והאמא תוכל להסתמך פחות ופחות על תמ"ל.

לאחר כמה ימים בשיחת הטלפון לימור כבר דיווחה על עליה באספקת חלב ומכמות של 70 CC ביום כבר הגיעה ל 150 CC ביום. שיפור יפה. כשדיברנו כל כמה ימים האמא דיווחה על שיפור משמעותי באספקת החלב, וכמובן שיפור במצב הרוח והמוטיבציה שעלתה מיום ליום כשהיא רואה שהיא יכולה לספק הרבה מאוד חלב אם לתינוקת. עם הזמן לא היה צורך לתת תוספות בכל הנקה אלא רק בחלק מההנקות מכיוון שהתינוקת גדלה והתייעלה על השד והצליחה להעביר בעצמה את אספקת החלב. מה שלא השתנה היה הזמן על השד. כשלימור הגיעה למעקב הנקה עשינו שקילת ניסיון כדי לאמוד את כמות החלב שהתינוקת מעבירה בכל הנקה ונדהמנו לגלות שהיא מסוגלת לקבל כמות יפה של חלב למרות הנקה ארוכה מאוד. לפי לימור יש שעות שבהן היא חייבת לתת תוספת של חלב-אם, לעתים בגלל לוגיסטיקה משפחתית אבל רוב ההנקות מסתיימות ללא תוספות. מכיוון שלימור לא הגיעה לאספקת חלב מלאה ונעצרה לאחר 6 שבועות על מחסור של שני בקבוקים החלטתי לעבור לשלב הבא.

אחד מהיתרונות של היותי יועצת הנקה מוסמכת IBCLC  הוא הרישות המקצועי. אני מנויה על רשימת תפוצה שבה ניתן לשאול שאלות את חברותיי למקצוע ויש לי אפשרות לפנות אישית לקולגות ולהתייעץ. יצרתי קשר עם ד"ר ג'ינה ויסמן וסיפרתי את סיפור המקרה של לימור. ג'ינה עודדה אותי שנטילת מוטיליום, תרופה להגברת חלב, תגרום לגוף לייצר משהו טבעי - חלב אם. עם המידע והתמיכה שקיבלתי חזרתי אל לימור.

בינגו! זה היה טיעון משכנע ביותר.

לימור התחילה לקחת מוטיליום (תרופה במרשם רופא בלבד) וכמויות החלב עלו עד שאספקת החלב הגיעה לאספקת חלב מלאה. אין צורך יותר בתגבור של תמ"ל! תוך שלושה שבועות אספקת החלב קפצה פלאים. אחרי כמה שבועות לימור התחילה להוריד בהדרגה את כמויות המוטיליום תוך הקפדה על שקילת התינוקת ומדידת הגדילה. כמות החלב התייצבה ולא ירדה עם הורדת התרופה.

לימור מיניקה הנקה מלאה, אספקת חלב מלאה, ללא צינורית על השד. אמנם כל הנקה נמשכת זמן רב, גם בגיל 4 חודשים, אך אין כמו תחושת ההצלחה שמלווה את האמא ותלווה אותה גם לקראת הלידה הבאה!

הנקה, ממשלה ושאיבה

לפני ימים אחדים יצאה הודעה מטעם "נציבות שירות המדינה" על הקצאת חדר או חדרי הנקה בכל מבנה ששוכנים בו משרד ממשלתי או יחידות סמך.

זהו צעד גדול ומשמח מצד האגף לקידום ושילוב נשים בשירות המדינה. את המהלך הובילה טלילה שחל-רוזנפלד, עו"ד, והוא תורם לעידוד חזרתן לעבודה של נשים בזמן שתינוקן יונק ומעוניינות להמשיך ולספק לתינוק חלב-אם.

את הנוסח המקורי של ההודעה ניתן לקרוא בקישור הבא.

כפי שאמרתי, זהו צעד גדול, ובקריאת התקנות אפשר ממש לדמיין את האמהות במקומות עבודה נהנות מהאפשרות להמשיך לספק לתינוקות חלב אם, אבל לצערנו, סייג קטן בתקנות עשויות לאפשר לאחראים במקום העבודה לא להקצות חדר כזה לאמהות השואבות:

"כללים אלה לא יחולו במקרים חריגים בלבד בהם אין אפשרות פיזית להקצות חדר/ים כאמור".

אבל בואו ונחשוב קדימה, ונקווה שהאחראים במקומות אלו יהיו מעוניינים לעשות כן ולגרור אחריהם את מקומות העבודה הפרטיים שיקימו גם הם חדרים כאלו מכיוון שהוכח כי תינוק יונק או תינוק שמקבל חלב-אם שאוב חולה פחות במחלות רבות, כך שהאמא תפסיד פחות ימי עבודה בעקבות מחלת התינוק. בסך הכל זוהי דוגמא אישית מצויינת של המדינה, שכבר הוציאה מסמך הכרה למקומות הידידותיים להנקה: מסמך הכרה למקומות הידידותיים להנקה.

למרות המלצות משרד הבריאות להמשיך ולהיניק הנקה מלאה עד גיל 6 חודשים, אורכה של חופשת הלידה בישראל הוא 14 שבועות, וקיים קושי רב בקיום המלצה זו כשהצורך הכלכלי דוחק אמהות לחזור לעבודה עם סיום חופשת הלידה בתשלום. עם זאת, אמהות רבות מעוניינות להמשיך ולספק לתינוק חלב אם וזהו צעד גדול לקראת האמהות.

אז איך בכל זאת מיישמים חזרה לעבודה והמשך שאיבות ומתן חלב אם לתינוק?

כאן נמצא מאמר מצויין וממצה על שאיבה ואחסון חלב אם וכמובן איך נותנים בקבוק בצורה כזו שהתינוק ירצה להתחבר שוב לשד כשאמא חוזרת מהעבודה.

ובכלל, באתר של ליגת לה לצ'ה ניתן למצוא מידע רב על הנקה כמו גם פורום הנקה שבו עונות מדריכות הנקה של ליגת לה לצ'ה, ואפילו חנות ספרים הקשורים להנקה והורות.

וכאן קישור לסרטון שמסביר כיצד לשאוב חלב עבור התינוק, מהגברת חלב, דרך סחיטה ידנית ועד שאיבה במשאבה.

ולסיום, סיפור על עירית (שם בדוי), אמא שאני עובדת איתה כבר תקופה ארוכה מאז שהתינוק היה בן כמה שבועות ויחד עברו חודשים של הנקה ושאיבות ושילוב השניים. כבר כמה חודשים שעירית חזרה לעבודה, ומכיוון שחשוב לה מאוד להמשיך ולתת לתינוקה חלב-אם, היא שואבת כמה שהיא יכולה במהלך היום ואחר הצהריים ומיניקה בלילה. התינוק מוכן לינוק רק מתוך שינה כאשר הוא ישנוני, אך לדבריה, ההנקות בלילה הן אלו שמחזיקות את אספקת החלב שלה במשך כל היום. הן מעודדות אותה שאולי יום אחד הוא אפילו יחזור לינוק ישירות מהשד.