יום רביעי, 29 בספטמבר 2010

מפטמת סיליקון ועד הנקה במהלך אשפוז האמא בבית חולים

את לימור פגשתי כשהתינוק הראשון שלה היה כבר בן כמעט שבועיים וההנקה דשדשה. היא נפגשה כבר עם מדריכת הנקה והמצב לא השביע את רצון שני הצדדים. לימור עברה טיפולי הפריה משך שבע שנים והתינוק החמוד הוא התוצאה המבורכת. המוטיבציה של לימור להיניק היתה גבוהה במיוחד. הרגשתי שההנקה מבחינתה מסמלת את הנורמאלי בתהליך הנשי של הריון ולידה.

ההנקה פשוט לא הולכת. הסתכלתי על התינוק, הסתכלתי על האמא, הסתכלתי על שניהם מנסים להתחבר אחד לשני וזה פשוט לא הולך. זווית כזו, זווית אחרת, יש מספיק חלב אבל בכל זאת זה לא זורם. הוספנו פטמת סיליקון. אחרי כמה נסיונות הוא הצליח להתחבר, ללא כאב, להישאר על השד ולהעביר חלב בצורה טובה מאוד. לימדתי את לימור כיצד לזהות העברת חלב טובה, דיברנו על מהלך תקין של הנקה, סיכמנו ששומרים על אספקת חלב על ידי שאיבות פעמיים ביום ושקילות מרובות לפחות פעם בשבוע עד הגמילה מהפטמות.

מאמר על פטמת סיליקון
מהאתר של דיאן וויסינג'ר

במעקב הטלפוני לימור סיפרה שההנקה פשוט הולכת נהדר, העליה במשקל מצויינת, היא מרגישה שזה בדיוק מה שרצתה, להיות אמא מיניקה רגילה, כמו שחלמה וראה אצל חברותיה המיניקות.

עברו כמה חודשים שבמהלכן נפגשנו במעקבי הנקה השבועיים שאני עורכת, לימור הגיעה עם התינוק שלה שגדל וגדל בזכות החלב שלה. לימור היתה בעננים. בהמשך גם נפטרה מפטמת הסיליקון והיניקה ישירות מהשד.

כשהתינוק של לימור היה בן כמעט חצי שנה היא התחילה לסבול מכאבים עזים בבטן שהביאו אותה לברור רפואי שהוביל לאשפוז בבית החולים. בזמן שלפני האשפוז לימור התחילה לשאוב חלב-אם כדי שיהיה לו אוכל לזמן האשפוז שהיה אמור לארוך שבוע. תקופה של שבועיים בהם היא היניקה ושאבה בכל הזדמנות כדי שהתינוק יקבל רק חלב אם כשלא תהיה בבית.

האשפוז נעשה כמובן בנפרד מהתינוק שנשאר בבית עם אביו ושאר המשפחה. התינוק היה צריך להתמודד עם היעדרותה של אמא וגם עם האכלה בבקבוק שהיתה חדשה לו לחלוטין. מדי פעם בעלה של לימור הביא אותו לבית החולים להנקה. התגובות מצד צוות בית החולים היו מאוד לא מפרגנות ותומכות. בשביל מה היא צריכה להיניק אותו ובוודאי לשאוב כשהיא סובלת מכאבים כל כך עזים וצריכה לעבור פרוצדורות רפואיות. אפילו בדרך אל בית החולים כשהיא סובלת מכאבים היא שאבה...
בשביל לימור השאיבה עבור התינוק בבית סימל את הנורמאליות בתוך כל המצב הרפואי המורכב. לימור המשיכה להיניק בביקורים בבית החולים, והמשיכה לשאוב ולשמור את החלב למרות שהכמויות פחתו מאוד עד כמות של שני בקבוקים ביום.

ההתמודדות בבית לא היתה פשוטה, הבעל שצריך להתמודד עם התינוק שרגיל להיות עם אמא שלו ולינוק כל היום. לרוב אנחנו שוכחים את מי שתומך בנו מאחור, מעודד אותנו להמשיך. זה בהחלט המקום לתת ציון לשבח לבעלה של לימור שעבד קשה מאוד בתקופה הזו!

ההליך הרפואי היה קצת יותר ארוך מהצפוי וכלל שני אשפוזים בני 3 ימים ולאחר מכן עוד שבועיים בהם קיבלה מגוון משככי כאבים שאת כולם בדקה לימור במרכזים הטרטולוגיים, וניתן להיניק איתם.
כמות החלב פחתה עד מאוד ולימור פחדה שלא תוכל לחזור ולהיניק. מה גם שלא קיבלה תמיכה מהצוותים הרפואיים והדבר החליש אותה מאוד. היה ברור שלימור תצטרך לשאוב בצורה אינטנסיבית עד שאספקת החלב תחזור להיות גדולה אבל לא ידענו שהתינוק יגיד את שלו...

לאחר החזרה הביתה המשיכה לימור להאכיל בבקבוק והרגשות היו קשים. לימור רוצה להיניק את התינוק. היא הרגישה שהיא לא עושה נכון כשהיא נותנת בקבוק, והתינוק לא רצה אותו בכלל. הוא רצה את הדבר האמיתי. הוא רצה לינוק מהשד. ומיד. ואכן, לימור החליטה ועשתה, למרות החששות הגדולים שלי שכמויות החלב הקטנות יחסית יעצבנו את התינוק. התינוק חזר לינוק, ינק באינטנסיביות כמה ימים והחלב חזר ובגדול.

היום חודש אחרי, לימור מיניקה, התינוק שמח ומאושר על השד ואפילו כבר התחיל לאכול מוצקים.

מספרי טלפון של מרכזים טרטולוגיים:
בילינסון: 03-9376911
אסף הרופא: 08-9779309 (חלק מהיעוץ בתשלום)

2 comments: